<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת כי תצא</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ד"א שור למעוטי אדם, וכן פסק דאדם מותר עם כולן למשוך. ותנן במס' כלאים [פ"ח מ"ד] ולא את הלובדקין בגמלים, ובגמרא [שבת נ"א ע"ב] מפרש לובדקין חמרא לובא. מכאן ראיה דכל תרי מיני טמאים אסורים. אך שני מיני טהורין מותרין. וק"ק כן נראה [דבעי התם] [ב"ק נ"ה ע"א] מנהיג בעיזא ושיבוטא מאי, ומאי מיבעי' ליה והא שני מיני טהורין הן ופרשתי דשני מינין טהורין מותרין וצ"ע.
פירוש מלקות. ארבעים יכנו לא יוסיף [דברים כ"ה]. כלומר לא יוסיף להכותו מ' אלא ל"ט, ואם הוסיף עובר על לא תעשה. ונקלה אחיך לעיניך. מכאן שאין מכין אותו אלא עד מ' ולא מ', כי אחיך בגימ' ל"ט.
<h2>דף כג.</h2>
פירוש ייבום. כי ישבו אחים יחדיו [דברים כ"ה]. דורשי רשומות סמך ללאו דלא תחסום כדמפרש בגמרא [יבמות ד' ע"א] מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ת"ל לא תחסום וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו. ומכאן פסק יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וכופין אותו לחלוץ. ולכך עלה דההיא דאמר רב אין כופין אותו פי' רש"י דוקא בדניחא ליה לתרוייהו ליבומי, אך אם אין דעת האשה לייבומי ונתנה אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ כדאמרינן [שם ק"ו ע"א] חליצה מוטעת כשרה ואם אין אנו יכולין להטעותו, כופין אותו לחלוץ, ושקלה כתובתה דקיי"ל בפרק אע"פ [ס"ד ע"א] אין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם. ועוד ראיה דאמרי' יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וכו', ולאו דוקא נקט מוכה שחין הוא הדין בכל אמתלא הידוע אשר תתן, וראיה מפרק המדיר [ע"ז ע"א] בורסי שמת ולו אח (יבם) [בורסי] יכולה היא שתאמר לו לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל וכן פי' רש"י. מכל הלין טעמים דכפינן ליבם דחליץ ושקלה כתובתה. וי"א דבשום אמתלא לא כפינן לחלוץ, רק במוכה שחין ובורסים דווקא.
